בעיית ההשמנה קיבלה בשנים האחרונות כיוון חדש, וכיום יותר ויותר מטפלים, כדוגמת דיאטנים רואים שמקורה של בעיית ההשמנה הנה פסיכולוגי.

ניתן לחלק את הגורמים להשמנה בגורמים תורשתיים, גורמים התנהגותיים, הכוללים אכילה מופרזת לעומת ירידה בפעילות הגופנית, וכן אכילה רגשית, וגורמים ביולוגיים הכוללים השתנות בחילוף החומרים של רקמת השומן.

אחת הסיבות להשמנה, על פי הגישה הפסיכולוגית, היא ההשערה שרגש ואכילה קשורים זה לזה. בהתנהגות האכילה הכוללת בחירת מזון, כמויות ותדירות אכילה, המין האנושי מושפע רבות מרגשותיו. רגשות אלו מנטרלים לעיתים את צרכיו הפיזיולוגיים. השינויים הללו שהופיעו בתקופת זמן קצרה יחסית הציעו, שגורמים סביבתיים ופסיכולוגיים גרמו לסיבת ההשמנה יותר מאשר גורמים מטבוליים וגנטיים.

אכילה רגשית מוגדרת כאכילה שמונעת מתוך מצבים רגשיים מעיקים במטרה להביא להקלה במצבים אלו.

הקשר בין אכילה ורגשות הוא בסיסי בהתפתחות התקינה של כל אדם. כולנו צורכים מדי פעם מזון שלא רק מסיבות פיזיולוגיות, בתגובה לתחושות של רעב אלא גם מתוך מניעים רבים אחרים: מפגש חברתי, הרחת מזון, חשיבה על מזון וכן גם ממניעים רגשיים שונים. אך אנשים שמנים, שהם לרוב בעלי גישות לא בריאות כלפי אכילה או קבוצת האנשים הסובלת מהפרעות אכילה רגישים יותר לגירויים אמוציונליים. את אותם הגירויים האמוציונליים הם מתרגמים לאכילה מוגברת , שהיא היא האכילה המוגדרת כאכילה רגשית. במקרי ההשמנה השונים, ובייחוד אצל אותם אנשים הסובלים מהשמנת היתר החמורה, ניכרו הפרעות תפיסתיות הקשורות לפירוש הנכון של גירויים פנימיים גופניים. הפרעות אלו מאופיינות בכישלון בהבחנה הנכונה בין תחושות המצביעות על רעב לבין מצבים גופניים ואמוציונליים אחרים.

השמנת יתר הנה לעיתים קרובות תוצאה של שימוש באוכל כתגובה לסימני מתח אמוציונאליים שונים וכשל בזיהוי תחושת הרעב האמיתי. מכאן נוצר המצב, שאכילה הופכת לתגובה שכיחה בכל מצב רגשי חזק, וזוהי אכילה שהופכת למצב תגובתי נלמד, המובילה בסופו של דבר את האדם השמן להרגלי אכילה לקויים. בנוסף לכך, פעמים רבות רקמת השומן הפיזיולוגית עצמה משמשת אמצעי לביטוי רגשות כמו: פחד, אשמה וכעס, שלא היו יכולים לבוא לידי ביטוי באופן ישיר בקרב האדם השמן.

אכילה רגשית חוצה את כל השכבות הסוציאליות ואת כל המינים אך אצל אנשים שמנים המחפשים טיפול, אכילה רגשית נפוצה מאוד ושכיחותה נעה בין 75% ל- 90% לעומת 10% בקרב אנשים במשקל גוף תקין.

האכילה הרגשית מתבצעת באפיזודות ולא על בסיס קבוע. היא נעשית בסתר והיא קשורה לרגשות שונים בפרטים שונים, ומאופיינת על-ידי שימוש בערך קלורי גבוה או על-ידי צריכת פחמימות מרובות. אכילה רגשית נפוצה יותר בקרב אנשים בודדים, ובדרך כלל בשעות אחר הצהרים והערב סביב ארוחת הביניים או ארוחת הערב ומתרחשת לרוב בבית.

מצב רוח הנו מושג המשמש לעיתים גם לתיאור רגשות. למרות שיש חפיפה יחסית בין מצב רוח ורגשות, מצב רוח נחשב בדרך- כלל שונה מרגשות במונח הלא ספציפי או החודרני, ובדרך כלל קונספטואלית הוא מופיע יחד עם הדרישה לתחושה חיובית או שלילית. מצב רוח שלילי בדרך כלל נצפה כדוחה, וכמשהו שאנו מעונינים להימנע ממנו, בעוד שמצב רוח חיובי הוא מצב נחשק שאנו רוצים בביסוסו, ולכן הגיוני שקיימת בנו מוטיבציה ליצירת מצב רוח חיובי.

כבר בשנות ה- 80 התמקדו בסוגים ספציפיים של מזונות שנוטים להיצרך לעיתים קרובות במצבי רוח שונים. מצאו שכשאנשים דימינו לעצמם מצב רוח שלילי כמו: תסכול או כעס עלה במחשבתם מזון המוגדר כ"ג'אנק – פוד", לעומת חשיבה על מזון בריאות בזמן ניסיון שיחזור של מצב רוח חיובי כמו שימחה. למרות שההעדפות למזון משתנות עם הרגשות, הם לא מספקים הסבר מדוע שוני בתחושות מלווה בשינויים בהעדפות מזון. נראה שצריכת המזון נעשית מתוך מטרה לשנות מצב רוח שלילי.

קיימות שתי גישות המצדיקות צריכת מזון כווסת למצב רוח:

הראשונה מציעה שמזונות ספציפיים נראים כנצרכים על-ידי פרטים המושפעים מאחד מהמכאובים כדוגמת תסמונת קדם ווסתית (PMS), גמילה מסמים או אלכוהול, בניסיון לספק מעט הקלה מהתחושה השלילית המלווה למכאוב זה.

הגישה השניה מציעה שהבחירה של מזון ספציפי היא טכניקה יעילה כמשפרת מצב רוח שלילי.

בסוגים שונים של מזונות שנחקרו התשוקה לפחמימות נראתה המושכת ביותר, ייתכן שהתשוקה לפחמימות המוגדרת באופן מקורי כ "תאבון רעבתן למגוון מתוקים במיוחד שוקולד, עוגיות, מיני מאפה וגלידה", ומזון זה תויק כעשיר בפחמימות.

על פי הספרות 97% מהנשים ו- 67% מהגברים מדווחים על תשוקה למזון, כאשר הנשים הן בעלות דחף גבוה יותר לפחמימות, וזאת מאחר שנשים סובלות יותר מהפרעות במצבי רוח.

התשוקה לאוכל מתמקדת ב" היפותזת הריפוי העצמי": ((Self Medication Hypothesis ,שטוענת שתשוקה למזון עשיר פחמימות קיים בגלל צריכה של מזונות אלו כתוצאה להקלה בסימפטומים דכאוניים שהם חווים.

ארבעת התגובות השכיחות לפני צריכת המזון הן : חרדה, עייפות, רעב ודיכאון. לכן, צרכני הפחמימות מזוהים יותר עם מצב רוח שלילי כמנבא את תשוקתם. לאחר צריכת המזון הנחשק ארבעת הרגשות השכיחות הן סיפוק, שמחה, רוגע ואנרגטיות.

לאכילה רגשית יש גם קשר הדוק למאפיינים פסיכולוגיים אישיותיים ובין אישיים.

במאפיינים הפסיכולוגיים האישיותיים ניתן לראות קשר להערכה עצמית , החיפוש אחר תחושת הערך העצמי הוא תהליך חיוני. כך ניתן לראות שההערכה עצמית של אנשים שמנים היא נמוכה, ואנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה חווים רגשות שליליים ולא נעימים ביחס לעצמם ולכן הם מגיבים למצוקה באכילה רגשית מוגברת.

קשר נוסף ניתן לראות דרך שליטה .ככל שאדם תופס שליטה על חייו, וכן על רגשותיו בהכללת חיים זו, ניתן להניח שהוא יגיב פחות למצבי עוררות רגשיים .אחת הצורות של אכילה רגשית היא אכילה הכוללת בולמוסים, שזוהי צורה של אכילה חסרת שליטה.

.

במאפיינים הבין אישיותיים הרי שדחייה חברתית היא אחת מההתנהגויות המפגינה אפקט שלילי. אוכל מספק תמיכה, נחמה ופיצוי על אכזבה או חוסר תמיכה בחיים.

שמנים מעלים במשקל כתוצאה מאירועי חיים שקשורים לפרידה או אכזבה (דחייה) מאנשים קרובים, ואדם שנוטה יותר לתפוס דחייה חברתית (וזו בעיקר אוכלוסיית השמנים) יטה יותר לפנות למזון בתגובה למצוקה רגשית.

לסיכום, תפריט וידע לגבי תזונה הם כלים חשובים מתהליך שינוי הרגלי אכילה והרזיה, אך חשוב לזכור – רק חלק ממנו.

החלק הגדול והחשוב הוא מודעות, הכרת הבעיה ונקודות התורפה שלה וכן שינוי מחשבתי פנימי. תכנון הצעדים לשינוי בעזרת מסגרת קבועה וליווי מקצועי הם החשובים והעוזרים במתן הכלים הדרושים בדרך לשינוי מוצלח.